הסרטים העלילתיים

"חרדת השוער מבעיטת העונשין"

The Goalie's Anxiety at the Penalty Kick

Die Angst des Tormanns beim Elfmeter

(גרמניה המערבית, 1972) דרמה

שוער של קבוצת כדורגל מבצע עבירה ומורחק מהמשחק ומהטורניר שבו קבוצתו משתתפת. הוא נשאר בסביבה, משוטט בעיר, צופה בסרט ("מהירות 7000" של הווארד הוֹקס), פוגש בחורה והורג אותה. המשטרה דולקת אחריו אך הוא אינו מנסה להתחמק. שיתוף הפעולה הראשון (בסרט באורך מלא) בין וִים וֵנְדֵרְס לפֶּטֶר הַנְדְקֶה הוליד יצירה על פשע, רגשות אשם ותנועה חסרת מנוח במרחב העירוני.

בכל הנוגע לחברה הגרמנית הנמשל ברור מאליו, אך מלאכת הבימוי הקפדנית של ונדרס, עבודת הצילום המדהימה של רובי מולר והטקסט המהורהר שחיברו ונדרס והנדקה, הולידו יצירת ביכורים קשוחה ומעוררת השתאות שזרעי הפילמוגרפיה של במאי ענק טמונים בה.

במשך שנים רבות לא היה אפשר להקרין את הסרט בשל מצבם הרעוע של העותקים ובגלל מגבלות זכויות היוצרים שחלו על היצירות המוזיקליות המלוות אותו. במהלך עבודת הרסטורציה המרהיבה, תוקנו פגעי הזמן שנתנו את אותותיהם בתשליל המקורי של הסרט, ושובצו בו שירים חדשים שנכתבו במיוחד ברוח הרוקנרול האמריקאי של שנות השבעים.

במאי: וים ונדרס

שחקנים: ארתור בְּרָאוּס, קָאי פישר, אריקה פלוּהַר

(101 דק', גרמנית; תרגום לעברית)

"אליס בערים"

Alice in the Cities

Alice in den Städten

(גרמניה המערבית, 1974) דרמה

בטיילת שעל שפת הים, פיליפ וינטר (רוּדיגֵר פוֹגְלֵר) יושב ומצלם את החוף השומם. הוא עיתונאי גרמני שנשלח לכתוב מאמר על האמריקנה, אך הוא עדיין לא כתב אפילו מילה אחת. רגע לפני שהוא נדרש לשוב הביתה לגרמניה, הוא פוגש באם ובתה. האם מפקידה בידיו את בתה ונעלמת. כך, שני זרים יוצאים למסע מניו יורק לאמסטרדם ומאמסטרדם לגרמניה, בחיפוש אחר סבתה האימהית של הילדה.

הסרט פותח את טרילוגיית הדרך המופלאה של וים ונדרס, וכולו שבילים ודרכים מסוגים שונים: החל בדימויי הטיילת שבפתיחתו וכלה במסילת הרכבת שמובילה את פיליפ ואליס, גיבורי הסרט, לאורכה ולרוחבה של המולדת האהובה והשנואה ואל עבר הלא נודע. "אליס בערים" היא יצירה חיננית אך עצובה מאוד ובמרכזה חשבון נפש. מבחינה כרונולוגית זהו סרטו הרביעי של ונדרס, אך הוא מכנה אותו בחיבה "סרטי הראשון". ניכרת השפעת הסרטים "הילד" של צ'רלי צ'פלין ו"מר לינקולן הצעיר" של ג'ון פורד.

כמו במקרה של הסרט "חרדת השוער מבעיטת העונשין", גם עותקיו של סרט זה נשחקו עם השנים. מלאכת הרסטורציה הייתה מסובכת וארכה זמן רב, ובכמה מהצילומים עדיין ניכרים פגעי הזמן. ובכל זאת, זהו עותק יפהפה השומר על פרופורציות הצילום המקוריות, המדמות את אלו של תצלומי הפולרואיד שגיבור הסרט מצלם.

במאי: וים ונדרס

שחקנים: רוּדיגֵר פוֹגְלֵר, יֶלָה רוֹטְלַנְדֵר, ליזה קרוֹיצֵר

(110 דק', גרמנית ואנגלית; תרגום לעברית)

תנועה מוטעית

Wrong Movement

Falsche Bewegung

(גרמניה המערבית, 1975) דרמה

וילהלם מייסטר שואף להיות סופר, אבל עולמו הרוחני מלא בתיעוב ובהאשמה כלפי סביבתו ועברו והוא שרוי באלם יצירתי. בעצת אמו, הוא יוצא למסע חוצה ערים והרים בגְלִיקְשְטָאדְט, בּוֹן, חבל הרָיין, פרנקפורט וצוּגְשְפִּיצֵה. מלווים אותו חברים מפוקפקים למסע: גבר מבוגר צופן סוד ונכדתו הלוליינית האילמת, שחקנית גרמנייה המתלבשת כגיבורת הסרט "קזבלנקה" ומשורר דקדנטי.

רומן החניכה מאת גתה, שעליו נשען הסרט, מתאר מסע שבכל תחנה בו גיבוריו לומדים דבר מה על עצמם ובעקבות זאת משתנים. בסרטו של ונדרס (המבוסס על תסריט מאת פֶּטֶר הַנְדְקֶה), ניכר כי השינוי המיוחל אינו מתרחש, ורק הנסתר בין צללי ההיסטוריה הולך ומתגלה. זהו סרט מהורהר וציני: יש בו מן הבוטות של דימויי "חרדת השוער מבעיטת העונשין", אך גם רגעים קולנועיים יפהפיים שעוד יועתקו על-ידי קולנוענים אחרים, כמו הרגע שבו שני זרים בוחנים זה את זה בסקרנות ובערגה מבעד לחלונותיהן של שתי רכבות המגיעות בסופו של דבר לאותה תחנה.

פרופסור מיכל פרידמן, המרצה לשעבר בקורס "הקולנוע הגרמני החדש" באוניברסיטת תל אביב, בחרה בסרט זה כטקסט קולנועי מייצג ליצירתו של ונדרס. דורות של סטודנטים שהגיעו לשיעוריה נלהבים לאחר שכבר צפו בסרטים כמו "מצב הדברים", "פריז, טקסס" ו"מלאכים בשמי ברלין", נדרשו להתמודד עם אתגר אינטלקטואלי מורכב למדי.

במאי: וים ונדרס

שחקנים: רוּדיגֵר פוֹגְלֵר, הַאנָה שיגוּלָה, נַסְטַסיַה קינְסְקִי

(103 דק', גרמנית; תרגום לעברית)

במהלך הזמן

Kings of the Road

Im lauf der zeit

(גרמניה המערבית, 1976) דרמה

"האמת היא שאני לא יכול לדמיין אותך עם אישה", אומר "מלך הדרכים", טכנאי של מקרנות קולנוע ישנות, לידידו הטרי "קמיקזה", שניצל מניסיון אובדני לאחר שדהר עם מכוניתו היישר לתוך נהר. השניים מתיידדים ללא סיבה הגיונית (פרט לזו שבדרך כלל מקרבת בין גברים בודדים במערבונים אמריקאים) ויוצאים למסע ברחבי גרמניה. במהלך המסע הם ינסו לתקן אולמות קולנוע רעועים ואת עצמם, אך לא יוכלו להציל את אהובתם, הלוא היא המולדת הגרמנית.

"במהלך הזמן" הוא סרט מסע שאורכו כשלוש שעות. לכאורה קורה בו מעט מאוד, אך בשונה מהסרט "תנועה מוטעית", הוא רווי התרחשויות. ונדרס וצמד שחקניו אלתרו את התסריט במהלך הצילומים, והתוצאה היא סרט אנושי נפלא.

בשל אורכו של הסרט, תהליך הרסטורציה היה מורכב ביותר. אף שהתשליל התכווץ ונהרס לאורך השנים, העותק שיוצר ברטרוספקטיבה יפה כאילו זה עתה יצא מן המעבדה. אף-על-פי שיחס פריים של 1:1.666 כבר אינו מקובל בסרטי קולנוע, ונדרס התעקש לשמור עליו. התוצאה מושלמת.

במאי: וים ונדרס

שחקנים: רוּדיגֵר פוֹגְלֵר, הַנְס זישְלֶר, ליזה קרוֹיצֵר

(175 דק', גרמנית ואנגלית; תרגום לעברית)

ידיד אמריקאי

The American Friend

Der amerikanische Freund

(גרמניה המערבית/צרפת, 1977) מתח

סוחר אוֹמנות גרמני ממוצא יהודי מאמין שימיו ספורים. הייאוש עושה אותו ליהיר, והוא מרשה לעצמו להשפיל גבר אמריקאי שנקרה בדרכו במקרה (או שמא לא במקרה). להפתעתו, כעבור כמה ימים הוא מקבל שתי הצעות מפוקפקות: האחת היא להיבדק אצל רופא מומחה בצרפת והאחרת היא לשמש כרוצח שכיר. תאוות הבצע שלו מובילה אותו לנתיב שאין ממנו דרך חזרה, אך לראשונה בחייו הוא מתוודע לטעמן של אהבה וחברות אמת.

סרט ז'אנר עוצר נשימה שביים ונדרס על-פי ספרה של הסופרת האמריקאית פטרישה הייסמית' ("הכישרון של מר ריפלי", "קרול"). במהלך כתיבת התסריט שינה ונדרס את משקל הדמויות בספר והפך את טום ריפלי המקיאוולי לדמות משנה ואת סוחר האומנות הגרמני לגיבור.

זו הפעם הראשונה שהערגה של ונדרס כלפי התרבות האמריקאית מקבלת טוויסט אמביוולנטי מר כלענה. הסרט משופע בהופעות אורח של במאים אמריקאים, והצילום שלו מושפע מציוריו של אדוארד הופר ומסרטי הפילם נואר. הסרט הופץ לראשונה בישראל על-ידי רשת "סרטי נחשון", שעדיין נקראה אז "סרטי גלעד".

במאי: וים ונדרס

שחקנים: ברונו גַנְץ, דניס הוֹפֵּר, ליזה קרוֹיצֵר

(125 דק', גרמנית, אנגלית וצרפתית; תרגום לעברית)

מצב הדברים

The State of Things

Der Stand der Dinge

(מערב גרמניה, 1982-1981) דרמה

הכול מתחיל בצילומיו של סרט מדע בדיוני זול המצולם בפאתי לוס אנג'לס. כשמפיק הסרט נעלם ועמו התקציב, אנשי הצוות נותרים חסרי מעש, וקשרים אנושיים ויפים נרקמים ביניהם. במקביל, במאי הסרט יוצא בעקבות המפיק ומגלה כי הסתבך עם נציגי המאפיה והשוק האפור, וכי יהיה קשה עד מאוד להשיב את הכסף כדי להשלים את הצילומים.

זהו ככל הנראה סרטו האישי ביותר של ונדרס. הוא צולם בין שני פרקי הזמן שבהם צילם את הרפתקתו הקולנועית האמריקאית הראשונה, "האמט: הבלש במלכודת", עבור פרנסיס פורד קופולה. כמפיק רב-עוצמה, קופולה אמנם התרשם מ"ידיד אמריקאי" ולכן זימן את ונדרס לעבודה, אך יש הטוענים כי בסופו של דבר ביים מחדש כ-40% מהסרט.

"מצב הדברים" הוא מסה קולנועית שנונה ומופשטת. הקו העלילתי הברור נזנח לטובת התמקדות באינטראקציות אנושיות, הממוסגרות בפריימים קולנועיים יפהפיים המזכירים יותר מכול עלעול בתצלומי בזק (snapshots). אמון על הצילום אנרי אָלֶקַן ("היפה והחיה"), הצלם הצרפתי הוותיק שישוב לשתף פעולה עם ונדרס ב"מלאכים בשמי ברלין".

"מצב הדברים" הופץ לראשונה בישראל על-ידי רשת "סרטי נחשון", שעדיין נקראה אז "סרטי גלעד".

במאי: וים ונדרס

שחקנים: פטריק בוּשוּ, איזבל ויינגרטן, סמואל פוּלֶר  

(121 דק', גרמנית, אנגלית ופורטוגזית; תרגום לעברית)

פריז, טקסס

Paris, Texas

(ארה"ב, 1984) דרמה

גבר שיצא למסע רגלי ביבשת אמריקה נעלם. כעבור חמש שנים, כשהוא נמצא עייף ותשוש בדיינר נטוש, משפחתו מתאחדת כמעט בשלמותה. כעת נותר למצוא את אשתו, שגם עקבותיה אבדו אי שם בארץ השפע, ועתה היא עובדת בבית זונות שהנשים בו מאזינות ללקוחותיהן השופכים בפניהן את לבם.

התסריט המקורי שכתב המחזאי והשחקן האמריקאי סם שפרד (עקבותיו של "פריז, טקסס" ניכרות גם במחזה "מתים מאהבה", שהועלה בשנת 1985), הצילום של רובי מולר (הצדעה מודעת לעבודותיו של הצייר אדוארד הופר ולקומפוזיציות ולצבעים שהנציח הצלם וינטון הוץ'  במערבון "המחפשים"), ובמיוחד הפסקול מאת רָיי קוּדֵר, העלו את הבימוי המשובח של ונדרס לדרגה של יצירת מופת פופולרית.

בתל אביב של שנות השמונים, לא הייתה אפילו דירת סטודנטים אחת שכרזת הסרט לא עיטרה את קירותיה הסדוקים, ושאלבום הפסקול לא התנגן בה עד השעות הקטנות של הלילה, מאחד לבבות צעירים ונרגשים. הסרט הופץ בארץ על-ידי "סרטי שפירא" והיה ללהיט גדול שכבש את לב הצופים.

במאי: וים ונדרס

שחקנים: הארי דין סְטַנְטוֹן, נַסְטַסיַה קינְסְקִי, הַנְטֵר קַרְסוֹן  

(145 דק', אנגלית; תרגום לעברית)

מלאכים בשמי ברלין

Wings of Desire

Der Himmel über Berlin

(גרמניה המערבית, 1987) פנטזיה

דַמיאֵל וקַסיאֵל (ברונו גַנְץ ואוטו זַנְדֵר) הם צמד מלאכים המשוטטים זה מאות שנים ברחבי ברלין החצויה. הם אמנם בלתי נראים לעיני מבוגרים, אך נגלים לפרקים לעיניהם המשתאות של ילדים תמימים. לכל אחד מהם נכונות אין-סופית להאזין לקריאותיהם של תושבי העיר – קריאות של שמחה וכאב, של צער וחמלה. כשדמיאל מתאהב בלוליינית טרפז יפהפייה (סוֹלווג דוֹמַרְטַן), הוא מבקש לשבור את המעגל, לוותר על כנפי המלאך ולהצטרף אל בני האנוש בחייהם.

שאלות על משמעות הקיום האנושי ודיון בתפיסה שלפיה גרמניה היא קורבן המדיניות של בעלות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה, נארגים במלאכת מחשבת לכדי פנטזיה רומנטית הנחשבת לאחד ממעשי הקסם הגדולים בתולדות הקולנוע. פֶּטֶר הַנְדְקֶה כתב את שירי המלאכים, ובפסקול משולבים כמה מהקולות המובילים במוזיקה האלטרנטיבית של שנות השמונים, כגון "טוּקְסידוֹמוּן", לורי אנדרסון, ניק קייב וה"בַּד סידְס" ו"מינימל קומפקט" המקומית.

זוהי רסטורציה טרייה מבית Wim Wenders Stiftung, שהושקה בפסטיבל ברלין 2018, וקצרה היריעה מתיאור התהליך המורכב שהושקע בה. בנימה אישית, זהו סרט המציג אין-ספור רגעים שלא ייאמנו. למשל, גיבורת הסרט שמה תקליט בפטפון, ובמקביל מאזינה לשיר, מהמהמת אותו, שרה בלבה ונושאת הגיגים יפהפיים בזמן שצבעי התמונה מתחלפים משחור-לבן לצבע ושוב לשחור-לבן. "מלאכים בשמי ברלין" הוא סרט מן הסוג שיכול לשנות חיים ובד בבד לזכות במערכון לעגני וכפוי טובה (אך מצחיק עד דמעות) של "החמישייה הקאמרית". הוא הופץ לראשונה בישראל על-ידי רשת "קולנוע לב", שעדיין נקראה אז "סרטי שני", וזכה להצלחה אדירה. במשך שנים רבות הוא מילא את אולמות הסינמטקים, וצופים רבים חזרו לצפות בו פעם אחר פעם.

במאי: וים ונדרס

שחקנים: ברונו גַנְץ, סוֹלווג דוֹמַרְטַן, פיטר פָאלְק  

(128 דק', גרמנית, אנגלית וצרפתית; תרגום לעברית)

הסרטים התיעודיים:

טוקיו-גא

Tokyo-Ga

(גרמניה המערבית, 1985-1983) תיעודי

"אם יש אוצר קדוש של קולנוע, זוהי עבודתו של הבמאי היפני יָסוּג'ירוֹ אוֹזוּ" (וים ונדרס). עשרים שנה אחרי מותו של יסוג'ירו אוזו ("סיפור טוקיו"), נסע ונדרס ליפן כדי להתחקות אחר עקבותיו של הבמאי הגדול. הוא פוגש בצ'ישוּ ריוּ, השחקן האציל ששיחק בסרטיו, וביוּהָארוּ אַצוּטָה, שהחל את דרכו כעוזר צלם בסרטיו ונהיה לצלמו היחיד. במקביל צצים הבמאי הגרמני הנודע וֵרְנֵר הרצוג במונולוג נבואי מבהיל על עתיד הקולנוע, וכריס מרקר, ששהה במקום לטובת צילומי הסרט התיעודי "ללא שמש".

אף שהסרט עוסק באוזו ובאופן שבו הקולנוע שלו שיקף את האנושיות האוניברסלית, "טוקיו-גא" הוא למעשה סרט על יפן כמקום שבו הרעש מכסה על הכאב ועל טראומות עבר, מקום שבו צעירים רוקדים בטירוף לצלילי מוזיקה אמריקאית משנות החמישים וגברים ונשים מכלים את זמנם במשחק מיני גולף חסר תוחלת.

"טוקיו-גא" היא יצירה שכולה התבוננות, והיא דורשת מהצופה להתמסר לה. הרסטורציה שתוצג לפנינו היא לא פחות ממרהיבה, ומלווה אותה קריינות חדשה שהוקלטה בגרמנית מפי ונדרס הבוגר. קולו המתנגן והרך מלטף את המאזינים, אך דווקא אלו ששמעו בעבר את הקריינות האנגלית שבעותק הישן יזכו לחוויה המיוחדת שבצפייה בסרט מוכר שכמו נולד מחדש.

במאי: וים ונדרס

בהשתתפות: צ'ישוּ ריוּ, יוּהָארוּ אַצוּטָה, וֵרְנֵר הרצוג

(92 דק', גרמנית, יפנית ואנגלית; תרגום לעברית)

רשימות על ערים ובגדים

Notebook on Cities and Clothes

Aufzeichnungen zu Kleidern und Städten

(גרמניה המערבית/צרפת, 1989-1988) תיעודי

לקראת סוף שנות השמונים, קיבל וים ונדרס הצעה מפתה ממרכז פומפידו שבצרפת: לביים סרט תיעודי על יוֹז'י יָמָאמוֹטוֹ, מעצב האופנה החדשן. ונדרס אמנם העיד על עצמו כי אינו מתעניין באופנה, אך לא היה יכול להתעלם מהשפעת אוֹמנותו של ימאמוטו על אופייה של בת זוגו דאז, השחקנית סוֹלווג דוֹמַרְטַן ("מלאכים בשמי ברלין", "עד סוף העולם"). הוא נענה אפוא לאתגר ושב לארץ שבה ביים את אחד מסרטיו הגדולים ביותר: "טוקיו-גא". התוצאה היא יומן קולנועי הבוחן את חמקמקות המרקם של בגדיו המתוחכמים של ימאמוטו, שהמצלמה אינה מצליחה לתפוס את חושניותם, ואת הניסיון המורכב לייצר להם מקבילה אסתטית בצורת דימוי קולנועי עשיר הבנוי משכבות של צילום דיגיטלי ופילמאי.

התעקשותו של ונדרס לחזור ולטפל בצילום (מאת אד לחמן "הרחק מגן-עדן") כדי להקנות לו מורכבות נוספת, כמו התעקשותו של ימאמוטו לשוב ולטפל בבדים ששימשו ליצירת הבגדים שעיצב, מתכתבות עם כתיבתו של המסאי אנרי לֵפֵבְר על טיבה של הדרך: הדרך כפי שדמיינו אותה הוגיה, הדרך כפי שהיא משמשת את ההמון המשתמש בה כעדר, והדרך כפי שהיא מעסיקה את אלה הקוראים עליה תיגר. ה"שיטוט" הרוחני חסר המנוח, העובר חליפות בין הצילומים לבדים, מסיר את הכסות המגוננת על פרטיותם של שני היוצרים ומגלה רגשות אשם עמוקים המפרים כישרון גדול.

במאי: וים ונדרס

בהשתתפות: יוֹז'י יָמָאמוֹטוֹ, וים ונדרס

(81 דק', אנגלית ויפנית; תרגום לעברית)

האחים סקלדנובסקי

Trick of Lights

Die Gebrüder Skladanowsky

(גרמניה, 1995) דוקו-דרמה

"הכול" על הולדת הקולנוע. למרבה ההפתעה, אין זה סרט על האחים לומייר או על תומאס אדיסון, אלא על שני אחים ממוצא גרמני, האחים מקס ואמיל סְקְלַדָנוֹבְסְקי, שפיתחו את מקרן הסרטים "ביוסקופ" ושהקדימו (בחודשיים) את האחים לומייר בהצגת הקולנוע הפומבית הראשונה. על כן הגיעה העת לכנותם חלוצי הקולנוע.   

עלילת הסרט נשענת על שני נרטיבים מקבילים אך שונים: האחד הוא נרטיב עלילתי, שמתייחד בסגנון סלפסטיק קליל בביצוע כוכבי קולנוע ותיקים כמו אוּדוֹ קיר (כוכב סרטיהם של פול מוריסי, לארס פון טרייר וגאס ואן סנט) ורוּדיגֵר פוֹגְלֵר (כוכב סרטי ונדרס), ובעיקר בצילום במצלמת קולנוע בת כ-75 שנה, שעליה הופקד יורגן יורגס ("עלי: פחד אוכל את הנשמה", "משחקי שעשוע"). הנרטיב הנוסף הוא נרטיב תיעודי שצולם במצלמת 16 מ"מ ותיקה וטובה, שתיעדה ריאיון מאיר עיניים (שיעור חובה לכל אוהבי הקולנוע) עם לוּסי הוּרְטְגֶן-סְקְלַדָנוֹבְסְקי, בתו של מקס סקלדנובסקי.

"האחים סקלדנובסקי" הוא פרויקט שיזם וים ונדרס עם בוגרי האוניברסיטה לטלוויזיה ולקולנוע שבמינכן, ובסיומו התכבדו כולם בקרדיט משותף על בימוי הסרט.

במאים: קרלוס אַלְוורֵז, סבסטיאן אנדרה, סוֹרין דְרָגוֹי, פיטר פוּקְס, קַרְסְטֵן פוּנְקֶה, פלוֹריאן גָלֵנְבֵּרְגֵר, מרקוס הַנְסֵן, הנריק הֵקְמַן, פָייט הֵלְמֵר, גֵרְמַן קְרָאל, ביורן קוּרט, בּוֹדוֹ לאנג, מתיאס לימַן, אווה מוּנץ, סטפן פוּכְנֵר, ברברה רוֹם, בְּריטַה סַאוּאֶר, מרקוס שמידט, אַלינה תאוֹדוֹרֵסְקוּ, וִים וֵנְדֵרְס

בהשתתפות: לוּסי הוּרְטְגֶן-סְקְלַדָנוֹבְסְקי, אוּדוֹ קיר, רוּדיגֵר פוֹגְלֵר

(80 דק', גרמנית; תרגום לעברית)

סרטים קצרים

וים ונדרס: מקבץ סרטים קצרים

זווית הפוכה: מכתב מניו יורק

Reverse Angle: Ein Brief aus New York

(ארה"ב, 1982) תיעודי

יומן קולנועי על מוזיקת הגל החדש, על העיר ניו יורק, על תהליך העריכה של "האמט: הבלש במלכודת" בנוכחותו של פרנסיס פורד קופולה, על הצייר אדוארד הוֹפֵּר ועל הסופר עמנואל בּוֹבֶה. הסרט מנסה להמחיש בדיעבד את ההבדל בין יצירת סרטים באירופה ליצירת סרטים בארצות הברית.

במאי: וים ונדרס

(17 דק', אנגלית; תרגום לעברית)

Silver City Revisited

"התרשמתי מאוד מהנוף הניבט מחלונות הדירות השונות שבהן התגוררתי כשהייתי סטודנט במינכן. ואחרי שבעליית הגג של בית הספר לקולנוע מצאתי אוסף של תקליטי פונוגרף ישנים, שקוטלגו תחת הכותר "מוזיקת אווירה", תיעדתי אותו במצלמת 16 המ"מ של בית הספר לקולנוע" (וים ונדרס).

במאי: וים ונדרס

(25 דק', ללא מילים)

השחקן יורה שנית

Same Player Shoots Again

(גרמניה המערבית, 1968) ניסיוני

אחרי שאיבד ונדרס את רוב התשלילים של סרטו הקצר הראשון, הוא השתמש בשאריות שנותרו ליצירת סרט ניסיוני זה, אשר מציג את מנוסתו של מתנקש. מנוסת המתנקש מוצגת כמה פעמים ובכל פעם גוון התמונה משתנה.

במאי: וים ונדרס

(12 דק', ללא מילים)