הסינמטקים
המשתתפים:
פריז, טקסס
ללא שמש
מלאכים בשמי ברלין
תנועה מוטעית
במהלך הזמן
רשימות על ערים ובגדים – דוקו (יוז'י יממוטו)
אליס בערים
האחים סקלדונובסקי – דוקו
חרדת השוער מבעיטת העונשין
מצב הדברים
טוקיו-גא – (יסוז'ירו אוזו)

בשנת 1962 חתמה קבוצה של קולנוענים גרמנים על מניפסט אוברהאוזן (על שם פסטיבל הסרטים הקצרים של אוברהאוזן, שעדיין מכה גלים באירופה). במניפסט הביעו הקולנוענים הצעירים שאט נפש מהקולנוע הגרמני דאז, שאותו ראו כמייצג מחשבה בורגנית ומיתממת שאינה מעזה לחטט בפצעי העבר הלא רחוק. "הקולנוע הישן מת", הם חתמו. "אנו מאמינים בקולנוע החדש".

מועד החתימה אינו מקרי, שכן בשנות השישים של המאה העשרים התעורר "הדור השני" של העם הגרמני. דור זה ביקש לחשוף את חטאי אבותיו ולדבר עליהם, והישיר מבט לא רק פנימה אלא גם החוצה, אל המתרחש בתרבות האירופית. נוסף לכך, הקולנוענים שבהם הושפעו מאוד מהדי "הגל החדש הצרפתי", שהעיר בהם את הרצון להתבטא בשפה חדשה ואחראית.

עם החותמים על המסמך נמנו אדגר רַייץ, שביים בהמשך הקריירה שלו את סדרת המופת "הָיימַאט" (מולדת), ואלכסנדר קְלוּגֶה, ששחרר לאחר מכן את הסנונית הראשונה של "הקולנוע הגרמני החדש", הלוא היא "נערת האתמול". עד סוף שנות השבעים הצטרפו אליהם במאים נוספים, כמו פוֹלְקֵר שְלוֹנְדוֹרְף ("חניכותו של טרלס הצעיר"), מַרְגַרֶטֶה פון טרוֹטָה ("היקיצה השנייה של קריסטה קלוגס"), וֵרְנֵר הרצוג ("אגירה: זעם האלים"), רָיינֵר וֵרְנֵר פָאסְבינְדֵר ("נישואיה של מריה בראון"), הֵלְמָה סַנְדֵרְס-בְּרָהמְס ("גרמניה אם חיוורת"), יוּטָה בְּרוּקְנֵר ("שנות הרעב"), וִים וֵנְדֵרְס והַנְס יוּרְגֵן זיבֵּרְבֵּרְג ("היטלר: סרט מגרמניה").

ונדרס, כמו ריינר ורנר פאסבינדר, נולד בשנת 1945, שנה שהטילה צל כבד על חייו – צל תבוסתה, חורבנה וקלונה של גרמניה. הוא בילה את ימי ילדותו אל מול עיי חורבות, הריסותיה של המולדת היפהפייה על הארכיטקטורה המהממת של בנייניה, ובנעוריו חווה ניסיונות כושלים בלימודי רפואה, פילוסופיה וציור, כאילו ניסה להציל את סביבתו ולהנציחה.

בשנת 1967 התקבל ונדרס לעבודה בסניף של אולפן קולנוע אמריקאי בגרמניה, ומשם הייתה הדרך קצרה לקריירה כיוצר סרטים. בשנת 1972, אחרי כמה ניסיונות קולנועיים, הוא הדהים את חובבי הקולנוע בסרטו "חרדת השוער מבעיטת העונשין", עיבוד לנובלה מאת הסופר, המשורר והמסאי פֶּטֶר הַנְדְקֶה. השוער בלוך, תהיה זהותו אשר תהיה, חרד משאלה קיומית אחת: לאן ייבעט הכדור, ימינה או שמאלה? אולם בלוך חרד לא רק מכיוון בעיטת הכדור אלא גם מכיוון תנועת השוטרים, מפני שבלילה פרוע אחד הוא רצח אישה. האם יפנה מחדש את חרדתו אל מושאה בימים כסדרם, בעיטת העונשין, או אולי יידרש לתת את הדין על מעשיו? הנמשל של המעשייה ברור כשמש המשקיפה על האדמה. דימוייו המרכזיים של הסרט, שישובו בהמשך אל יצירתו של ונדרס, הם רגשי האשם המולידים שיטוט חסר מנוח, וחיי היום-יום, שניכר כי הם ממשיכים כתמול שלשום.

טרילוגיית "הדרך", שיצאה לאחר "חרדת השוער מבעיטת העונשין", הביאה לשכלול שפתו הקולנועית של ונדרס ולהפיכת דימויי הדרך והתנועה במרחב לצלולים אף יותר: "אליס בערים" הלקוני, מעין עיבוד עדכני של "הילד" מאת צ'פלין; "תנועה מוטעית", המבוסס על הרומן "שנות החניכות של וילהלם מייסטר" מאת גתה, סרט שבו ההליכות הממושכות של הגיבורים מחליפות את השורות המודפסות הארוכות והמפותלות; ו"במהלך הזמן", המציג סיפור על שני גברים שסטו ממסלול החיים ההטרו-נורמטיבי ויצאו למסע בעקבות בתי קולנוע חרבים לאורך הגבול בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית. חזקה מן הערגה זה לחברתו של זה היא הכמיהה לקבל חיבוק מהאישה היחידה בחיי כל גיבוריו של ונדרס, הלוא היא המולדת הגרמנית, המובסת והמחוללת.

בסרטיו הראשונים של ונדרס הייתה גרמניה הדימוי המוביל, ואי שם באופק נצנצו דימויי אמריקנה. אולם מאותה תקופה ואילך ההשפעה האמריקאית ניכרת יותר ויותר בגוף היצירה המתפתח שלו, עד לסרט האמריקאי המשוכלל ביותר שהעמיד: "פריז, טקסס".

בסרט "ידיד אמריקאי", על-פי ספר כיס מאת פטרישיה הייסמית' ("הכישרון של מר ריפלי", "קרול"), וכן ב"מצב הדברים", המציג במאי של סרט מדע בדיוני היוצא לחפש אחר המפיק שלו, שהסתבך עם גנגסטרים, אמריקה כבר אינה רק בגדר חלום אלא גם מייצגת סיכון. ונדרס ביים את "מצב הדברים" אחרי ההרפתקה האמריקאית הראשונה שלו, "האמט – הבלש במלכודת", שהופק ביוזמתו של פרנסיס פורד קופולה, שאהב מאוד את "ידיד אמריקאי" אך תיעב את ונדרס. לפי השמועות התעלל קופולה בוונדרס, השפיל אותו ממש, ובסופו של דבר צילם מחדש כארבעים אחוזים מהסרט, שנחל כישלון כלכלי. צפייה ב"מצב הדברים" מבהירה שוונדרס בעצם מדבר בו על חוויותיו שלו.

"פריז טקסס", שתסריטו נכתב על-ידי המחזאי והשחקן סם שפרד, היה ההרפתקה האמריקאית השנייה של ונדרס, והוא זכה להצלחה מסחרית גדולה. זהו סרט מסע בכיכובם של הארי דין סְטַנְטוֹן ונַסְטַסיַה קינְסְקִי, ובמרכזו גבר שאבדו עקבותיו אשר נמצא בגרנד קניון לאחר חמש שנים. הוא מוחזר לבית אחיו, שמנסה לטפל בו, אך מחליט לצאת בחברת בנו הצעיר למסע בעקבות אשתו שנעלמה, שעובדת בבית זונות שבו הנשים משוחחות עם לקוחותיהן בתאים מבודדים. הסגנון האסתטי של הסרט נע כמטוטלת ומזכיר לסירוגין את ציוריו של אדוארד הופר ואת המערבונים של ג'ון פורד והווארד הוקס, ובעיקר את "המחפשים", שסיפק לו מקור השראה ישיר.

בשנת 1987 נחשפה לעולם גולת הכותרת של יצירתו של ונדרס: "מלאכים בשמי ברלין". ונדרס חוזר לשתף פעולה עם המשורר פטר הנדקה בסרט שבמקור נקרא בגרמנית "השמיים שמעל ברלין" ובאנגלית "כנפי התשוקה". במציאות המוצגת בסרט, מלאכים מסתובבים בעולם, מתעדים את המתרחש בו ומאזינים לכאבם של בני האדם, אך כמעט שאינם יכולים להציע להם פתרון או מזור. היחידים שמבחינים במלאכים הם ילדים תמימים שנפשם עדיין לא הושחתה. גיבורי הסרט הם דמיאל וקסיאל, שני מלאכים שונים באופיים ובדרך התבוננותם בעולם. השניים נעים בחוסר מנוחה בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית, כואבים את כאבם של בני הדור הראשון והדור השני שלאחר מלחמת העולם השנייה, אך אינם מתעלמים גם מבני הדור השלישי. כאשר דמיאל מתאהב בלוליינית טרפז בקרקס, הוא מחליט לוותר על כנפיו לטובת חיים גשמיים ורגש אמיתי. באותו הזמן מגיע במפתיע לברלין השחקן האמריקאי פיטר פאלק, שמגלם את עצמו (באותה תקופה הוא היה מפורסם מאוד הודות לתפקידים שגילם בסרטים של ג'ון קסאווטס ובסדרת הטלוויזיה "קולומבו"). מסתבר שפאלק היה מלאך בעצמו, והוא משמש מנטור לדמיאל בימיו הראשונים כאדם. הסרט משופע בהופעות של להקות אלטרנטיביות, ושיאו בהופעות חיות של Crime and the City Solution ושל ניק קייב והבאד סידס, שמבצעים את השיר From Her to Eternity. הסרט עובר בצורה מדהימה בין צילום בשחור-לבן – נקודת המבט של המלאכים, לצילום בצבע – נקודת המבט של בני האדם.  

אנו מרחיבים את העולם העלילתי של ונדרס בהוספת שלושה סרטים תיעודיים:

"טוקיו-גא" ("מסע בטוקיו"), סרט שבו ונדרס מתחקה אחר אנשים שעבדו עם הבמאי יָסוּג'ירוֹ אוֹזוּ; "רשימות על ערים ובגדים", סרט מוזמן שביים ונדרס על מעצב האופנה יוֹז'י יָמָאמוֹטוֹ; ו"האחים סקלדנובסקי", שפיתחו בגרמניה את מקרן הסרטים ביוסקופ אך כמעט נשכחו מן ההיסטוריה, אף שהקדימו בחודשיים את האחים לומייר בהצגת הקולנוע הפומבית הראשונה. זהו סרט שביים ונדרס ביחד עם תלמידי מגמת קולנוע, והוא מורכב מראיונות ומשחזור היסטורי חינני ביותר שצולם במצלמה המקורית של האחים סְקְלַדָנוֹבְסְקי. שיאו של הסרט בריאיון עם נכדתו של אחד האחים, אישה זקנה ורהוטה ביותר.

הערות:

במהלך העבודה על הרטרוספקטיבה ויתרנו על סרטים אחדים:

– "קיץ בעיר": סרט הביכורים של ונדרס.

– "אות השני": פרויקט מוזמן – סרט תקופתי על-פי ספרו של נתניאל הות'ורן, בכיכובה של שחקנית העבר הגרמנייה סֵנְטָה ברגר. הפקה רבת-תלאות שזכתה לביקורות איומות.

– "ברק מעל המים: הסרט של ניק": אחד מסרטיו התיעודיים המדהימים של ונדרס, העוסק בימיו האחרונים של הבמאי ניקולס ריי, שחולם לביים עוד סרט אחד. זהו סרט הנחשב לאחת מפסגות יצירתו של ונדרס, אבל לצערנו הרסטורציה שלו עדיין אינה מוכנה.

לצד מקבץ של סרטים קצרים וניסיוניים שביים ונדרס, שיבצנו כמה יצירות מקומיות קצרות שמצאנו בהן נקודות השקה לרטרוספקטיבה מנקודת מבט עכשווית. בין הסרטים שיוקרנו תוכלו למצוא את "סיור מודרך" (במאי: בנימין פרידנברג), "הנשכחים" (במאי: איהב טרבייה), "אמא לנצח" (במאית: אלינור נחמיה) ו"תמונת משפחתי בשנתי הי"ג" (במאי: אמרי דקל-קדוש). נעדכן בקרוב לגבי הקרנה של סרטים נוספים.

הרטרוספקטיבה לסרטיו של ונדרס, המתקיימת הודות לתמיכתם האדיבה של מכון גתה תל אביב ושל קרן וים ונדרס, תיערך בסינמטקים ברחבי הארץ בחודשים ינואר ופברואר 2019.